החלטה בתיק ה"פ 2270-03 - פסקדין

כללי

1.         בפניי שתי בקשות לעיכוב ביצוע פסק דין, שניתן על ידי ביום א אלול תשע"א (31.8.11) בה"פ 2270/03 (להלן - "פסק דיני"), שבו נעניתי לעתירת התובע (המשיב מס' 1 בבקשת עיכוב הביצוע), וקבעתי כי המבקש 2 (הנתבע 1 בתיק העיקרי) הוא הבעלים של נכס בטנטור שבירושלים ובעל זכויות של 14/104 חלקים בחלקות קרקע שירש מאביו המנוח, וכן חייבתי את שני הנתבעים הראשונים בתיק העיקרי (המבקשים בבקשת עיכוב הביצוע) בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ש"ח וכן 3,500 ש"ח מיום 24.11.03, הכל כמפורט בפסק דיני.

2.         כדי להבין את טענות הצדדים ואת ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע, אציג בפרק הרקע את ההליכים המשפטיים שהיו בין הצדדים עד לפסק דיני, ובפרק שלאחר מכן, אתאר, בתמצית, את פסק דיני.

3.         נימוקי הבקשות יובאו בפרק נפרד.

4.         תיאור ההליכים בבקשה שבפניי, כולל חוות דעת השמאי והטיעונים המשלימים, יוצגו בפרק שלאחר מכן.

5.         בפרק הדיון אתייחס לטענות הצדדים ואכריע בהן.

6.         תוצאת הדיון, שהיא ההכרעה האופרטיבית בבקשות, תהיה הפרק המסכם והאחרון של החלטה זו.

רקע - ההליכים המשפטיים שבין הצדדים

7.         ביום 12.7.96 חתם הבורר השרעי יאסר אבו גזאלה על פסק בורר, לפיו חויב הקונה, דאוד ח'טאב (להלן - "הנתבע" או "המבקש" או "האב") לשלם למוכר, האשם אבו דהים (להלן - "התובע" או "המשיב") בגין עסקת מכירת מקרקעין, סך של 120,000$ (סעיף 2 לפסק הבורר), ובנוסף לכך סך נוסף של 40,000$, בגין הפסדים ונזקים ופיגור בתשלומים ואי כיבוד סעיפי הסכם המכר (סעיף 3 לפסק הבורר). בסך הכל, חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 160,000$, על פי פסק הבורר הנ"ל.

8.         בתחתית פסק הבורר מופיעה חתימת שני הצדדים לבוררות (דהיינו: התובע והנתבע), כאשר מעל החתימה נכתב כי שניהם קיבלו את פסק הבורר והתחייבו לקבל את החלטותיו. חתימת הצדדים אושרה על ידי עו"ד, ביום 19.9.96.

9.         התובע , באמצעות עו"ד רמי בביאן, המייצגו עד היום, פנה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בבקשה כי פסק הבורר יאושר. בהעדר התנגדות, אושר פסק הבורר, על פי פסק דין שניתן על ידי הרשמת דאז, כב' השופטת דניאלה וכסלר, ביום 15.4.97.

10.        בין התובע והנתבע ואנשים נוספים היו הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 1592/97, שנידון בפני כב' השופט, כתוארו אז, ד"ר עוני חבש, ובו ניתן פסק דין ביום 5.4.01 (להלן - "פסק הדין המחוזי"). כמתואר בהרחבה בפיסקאות 81-92 לפסק דיני, נשוא בקשת עיכוב הביצוע, פסק הדין המחוזי התייחס להסכם בין הצדדים משנת 1997, וכן לפסק הבורר הנ"ל. בסיום, נקבע כי הנתבעים באותו תיק, האבא, אשתו ותאגיד שלהם, חוייבו לשלם לתובע סך 60,000$ בלבד, שהוא ההפרש שבין הסכום שנפסק בבוררות בסך 160,000$ (ראה: פיסקה 7 לעיל), לבין סך 100,000$ שבית המשפט המחוזי קבע שהנתבע, פטור מלשלם לתובע, מטעמים שפורטו בפסק הדין המחוזי.

11.        בערעור בבית המשפט העליון (ע"א 4340/01), התקבלו חלק מטענות התובע, הכל כפי שהצגתי בפסק דיני, בפיסקאות 93-98. בית המשפט העליון, ביום יד כסלו תשס"ג (19.11.02), מפי כב' השופט אדמונד לוי (שלדבריו הסכימו המשנה לנשיא, כב' השופט שלמה לוין וכב' השופטת דליה דורנר) קבע, לבסוף, כי יתרת החוב שחייב הנתבע לתובע שבפנינו, היא 100,000$. בנוסף לכך, חייב בית המשפט העליון את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח.

פסק הדין בה"פ 2270/03

12.        במסגרת הליכי הוצל"פ, שאותם ניסה להפעיל התובע כנגד הנתבע, התברר כי נכסים של הנתבע אינם רשומים על שמו. לצורך מימושם, עתר התובע לבית משפט זה, במסגרת המרצת פתיחה, לקבל פסק דין הצהרתי לפיו הנכס בטנטור (ספר 3018, דף 15, מספר ישן 2/162, בבית ג'אללה) (להלן - "הנכס"), הוא כולו של הנתבע ולא של בנו (נתבע 2), וביחס לנכסים אחרים, התבקש בית המשפט להצהיר כי הנתבע הוא הבעלים של 14/104 חלקים, כיורש.

13.        לאחר ששמעתי ראיות וסיכומים, והתייחסתי להיבטים המשפטיים של הוראות הדין, ובמיוחד לסעיף 34 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, כפי שיושם ופורש בפסיקה, הגעתי למסקנה כי ההסכמים, שעל פיהם, כביכול, רוכש הנכס הינו הבן (נתבע 2), שהיה קטין אותה עת, אינם משקפים את המצב המשפטי האמיתי, וכי הנכס הוא של הנתבע, האבא.

14.        לכן, הגעתי למסקנה (והדברים רוכזו בפסיקתא, פרק טו, פיסקה 406 ואילך של פסק דיני), כי יש להיענות לתביעה. הצהרתי, כי הנתבע (האב, ולא הבן) הוא הבעלים של הנכס בטנטור. הוריתי לרשום את בעלות הנתבע על אותו נכס. מיניתי את עו"ד רמי בביאן ככונס נכסים על זכויות הנתבע של הנכס בטנטור (וכן על חלקו כיורש בנכסי אביו), והוריתי כי יפעל על פי הנחיות בית משפט לפשיטת רגל, כדי לא לפגוע בזכויותיהם של הנושים האחרים (בהקשר זה יש לזכור, כי הנתבע ואשתו הינם פושטי רגל). כמו כן, חויבו הנתבעים בהוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד, כאמור לעיל (גם נתבעים נוספים, המשיבים 5 בה"פ הנ"ל, חויבו בהוצאות משפט בסכום נמוך, כאמור בפיסקה 413 לפסק דיני; אך, הם לא הגישו בקשה לעיכוב ביצוע, ולכן לא אדון, בהחלטה זו, בעניינם).

הבקשות לעיכוב ביצוע

15.        עיכוב הביצוע התבקש על ידי שני הנתבעים, האב והבן, בנפרד.